הנה זה בא: הילדים עומדים לחזור לבית הספר, ואנחנו ההורים מתחילים להצטייד בקופסאות אוכל, בקבוקי מים ושאר אביזרים לבית הספר ולגן. החופש הגדול תיכף מסתיים, אז בואו נתחיל מהשורה התחתונה:
BPA, או ביספנול A, הוא חומר סינתטי המשמש בין השאר לייצור מיכלי פלסטיק שקופים וקשיחים מפוליקרבונט, לציפוי פנימי של קופסאות שימורים, לקבלות מנייר תרמי, ועוד. BPA נמצא בשימוש נרחב ולכן החשיפה הסביבתית אליו רבה: BPA אותר בבדיקות שתן של כ-90% מתוך 246 ישראלים שנדגמו על ידי משרד הבריאות בשנת 2011 [15], בדומה לארה"ב שם התגלה BPA בדגימות השתן של למעלה מ-90% מתוך 2,517 אמריקאים שנדגמו בשנת 2004 [1]. כאשר BPA חודר לגופנו הוא מחקה את הורמון האסטרוגן ועשוי לשבש תהליכי בקרה חיוניים. על פי האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (ארגון בו חברים 67,000 רופאי ילדים בארה"ב) BPA עשוי להשפיע על מועד הבגרות המינית, לפגוע בפוריות, לגרום להשמנה, ולהשפיע על מערכת העצבים ועל מערכת החיסון. למען האמת אלו "חדשות ישנות", מכיוון שההשפעות האלו נצפו במאות מחקרים מדעיים בבעלי חיים ובבני אדם [לדוגמא 2, 3, 4].
בשנת 2012 נאסר להשתמש בארה"ב ב-BPA בבקבוקי תינוקות ובספלי פעוטות (אך הותר להשתמש בו במוצרים אחרים, דוגמת חלק ממוצרי הפלסטיק המסומנים בספרה "7" בתוך משולש). בישראל משרד הבריאות אסר על השימוש בחומר בבקבוקי תינוקות בבתי חולים בשנת 2010, ובהמשך הרחיב את המלצותיו בתיאום עם המשרד לאיכות הסביבה. התעשייה הגיבה לאיסור ולחששות בקרב הצרכנים בהחלפת הביספנול איי בוריאציות שונות של ביספנול: BPS, BPF, BPB, BPZ ואחרים, המשווקות כ-BPA-Free. ומה ההבדל בין ביספנול A לבין הביספנולים שהחליפו אותו? הבדל אחד הוא שהתחליפים הללו חדשים בשוק, ולכן ידוע עליהם הרבה פחות.
יצירת תחליפים סינתטיים לשימוש מסחרי היא תהליך מהיר יותר מאשר עריכת ניסויי בטיחות מעמיקים, מכיוון שחלק מההשפעות הבריאותיות מתגלות רק בחלוף זמן רב. אך המחקרים המדעיים מבשילים לבסוף, וכשתוצאותיהם מתפרסמות הן לא תמיד משמחות.
מחקרים מדעיים עדכניים שבדקו תחליפי BPA כמו BPS (ביספנול S) ו-BPF (ביספנול F) מראים שהתוית "BPA-Free" אינה ערובה למוצר בטיחותי.
מחקר חדש שפורסם ביולי 2019 [5] מראה שחשיפה ל-BPS ו-BPF נמצאת במיתאם להשמנת יתר (obesity) בילדים ומתבגרים. החוקרים השתמשו בתוצאות בדיקות שתן שנאספו מ-1,800 ילדים במהלך השנים 2016-2013 וגילו קורלציה בין רמות ה-BPS וה-BPF בשתן לבין משקל הגוף, ומיתאם ספציפי עם השמנת יתר. הממצאים האלו אינם מוכיחים ש-BPS ו-BPF הם הגורם להשמנת יתר, אך מראים על קשר בין השניים (חשיפה ל-BPA ידועה [14] כגורם התורם להשמנת יתר).
BPS ו-BPF אינם לבד במערכה. מוקדם יותר, ב-2017 [6], הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA) בחנה את פוטנציאל השיבוש ההורמונלי בתאי אדם על ידי 6 תחליפי BPA מסחריים. החוקרים חשפו תאים ל-BPA, וכן לתחליפים BPS, BPF, BPAP, BPAF, BPZ, BPB, ומדדו את השפעתם על פעילותו של קולטן אסטרוגן בתאים (שינוי בפעילות הקולטן פירושו שהויסות הנורמלי עשוי להיות מושפע מהחשיפה). כל ששת תחליפי ה-BPA שנבדקו השפיעו על קולטן האסטרוגן, ושלושה מתוכם (BPAF, BPB, BPZ) השפיעו אף יותר מ-BPA.
מחקרים אלו נערכו בהמשך לעדויות שנאספו במחקרים רבים בחיות.
בניסוי שנערך בעכברים ב-2018 [7] חשיפה של עובריות נקבות ושל זכרים צעירים לכמות קטנה של תחליפי BPA נפוצים גרמה להתפתחות ביציות בלתי תקינות, ולאינדיקציות לירידה בספירת הזרע. השפעות החשיפה הראשונית עברו בתורשה ונצפו במשך שלושה דורות של עכברים.
מחקר קודם [8] הראה שחשיפה של עוברי דגים לכמויות קטנות של BPS פגעה בהתפתחותם העוברית, והובילה לבקיעה בטרם עת ולגירוי יתר של תאי המח האחראים על ויסות מערכת הרבייה. לניסוי זה קדמו 32 ניסויים אחרים בחיות [9] שבדקו את השפעות ה-BPS וה-BPF. במרביתם התגלה כי השפעתם ההורמונלית של שני חומרים אלו דומה לזו של BPA.
התגליות הללו לא היו מעוררות חשש כה רב אילו ידענו כי תחליפי ה-BPA כבולים לחלוטין לפלסטיק ואינם זולגים ממנו לסביבה, אך נראה כי בחלק מהמקרים זהו אינו המצב. מחקר נוסף [10] בחן 50 סוגי חומרי מוצא של פלסטיק (resins) המוגדרים כ-BPA-Free, וגילה שחלקם אכן זלגו לסביבה והשפיעו על תאים ששימשו למדידת השפעה הורמונלית. חשיפת החומרים לקרינה אולטרה סגולה (UV) הגבירה את הזליגה בחלק מהמקרים.
בעוד המימצאים המדעיים לגבי ההשפעות הבריאותיות האפשריות של תחליפי ה-BPA ממשיכים להצטבר, נרצה לשקול לצמצם את החשיפה של ילדינו (ושלנו) לחומרים אלו, העשויים להמצא למשל בפלסטיק המסומן בספרה "7" או באותיות PC, פוליקרבונט (ביספנול A ותחליפיו לא אמורים להמצא בפלסטיק מסוג פוליאתילן או פוליפרופילן המסומן בספרות 2, 4 או 5).
האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מציעה להשתמש בכלי זכוכית או נירוסטה (פלדת אל חלד: stainless steel) כחלופה לפלסטיק, וגם משרד הבריאות הישראלי ציין בדף המידע על BPA כי מומלץ להשתמש בכלי זכוכית לאחסון ובקבוקי נירוסטה למים, כתחליף לפלסטיק.
לגבי זכוכית ודאי אין שאלות. מה כדאי לדעת לגבי נירוסטה? כלי הנירוסטה המקובלים לשימוש במזון (food-grade) מסומנים במספר 304, או ב-18/10 או 18/8. סימונים אלו מציינים את ריכוז הכרום (18%), והניקל (8-10%) בסגסוגת הנירוסטה. כדאי לוודא שכלי האחסון והבקבוקים שאתם קונים לא כוללים ציפוי פנימי, למשל מפלסטיק או אלומיניום. מחקרים [11] אמנם הראו כי בישול של מאכלים חומציים (כגון רוטב עגבניות) בכלי בישול מנירוסטה עשוי לגרום לזליגה של מתכת, אך תנאים אלו שונים מאחסון של מזון קר בקופסת אוכל. ניסויים נוספים הראו כי מתכת אינה זולגת מנירוסטה למים [12, 13].
זוהי גם הבחירה שלנו עבור ילדינו.
אם הגעת עד כאן, אולי יעניין אותך לקרוא גם את הסקירה של קליריה על דליפת פורמאלדהיד מכוסות במבוק, או לנסות את אפליקציית קליריה לאייפון, אנדרואיד, או את תוסף קליריה לדפדפן כרום, אשר בודקים בשבילך באופן אוטומטי את בטיחות הרכיבים במוצרי קוסמטיקה, היגיינה ונקיון, בזמן הקניות באינטרנט.
הבהרה: התוכן במאמר מובא על ידי קליריה כמידע כללי, ולא נועד להחליף התייעצות רפואית.
.svg)
