זה עתה הסתיים חודש אוקטובר - חודש המודעות לסרטן השד. דובר בו רבות על חשיבות הבדיקות לגילוי מוקדם, אך ישנם צעדים חשובים אותם ניתן לעשות כדי להקטין את הסיכוי להיכנס לסטטיסטיקה. אחד מהגורמים החשודים כגורם המשפיע על העלייה בשכיחות סרטן השד הוא החשיפה הנרחבת למזהמים בסביבה הביתית [1]. לאור זאת, החלטנו לבחון עד כמה נפוץ השימוש בחומרים הקשורים לסרטן השד כרכיבים במוצרי טיפוח והיגיינה הנמכרים באינטרנט.
דגמנו את רשימות הרכיבים של מעל 8,000 מוצרים שהוצעו למכירה במהלך ארבעת החודשים האחרונים באתרי האינטרנט של חנויות מובילות בארצות הברית. המוצרים שנדגמו כוללים תכשירי איפור, טיפוח העור, מוצרים לשיער וכדומה, אשר אליהם גלשו המשתמשים של קליריה (Clearya), תוסף הדפדפן לזיהוי רכיבים רעילים.
בכדי לאתר במוצרים חומרים העלולים להיות בלתי בטוחים, השווינו את רשימת הרכיבים של כל אחד מ-8,000 המוצרים שנדגמו למקורות מידע רשמיים על רעילות, המנוהלים על ידי הרשות להגנת הסביבה בקליפורניה, ה-FDA האמריקאי, ממשלת קנדה, נציבות האיחוד האירופאי, סוכנות הכימיקלים האירופאית, תוכנית הסביבה של האו"ם, ואחרים.
בדקנו אם הרעלים שנמצאו ברשימות הרכיבים משתייכים גם לרשימת החומרים שהוגדרו כ"יעדי העל למניעת סרטן השד" [2] על ידי המדענים של מכון הסיילנט ספרינג (the Silent Spring Institute), ארגון מחקר מדעי במסצ'וסטס, ארצות הברית, המתמקד במניעת המחלה.
מתוך המוצרים שנדגמו, רשימות הרכיבים של 121 מוצרים הכילו 19 רכיבים שונים המוגדרים כמסרטנים ידועים או כמסרטנים אפשריים. שניים מתוך 19 הרכיבים הם פנאצטין ופרוגסטרון, הנמנים עם החומרים שברשימת העדיפות העליונה של מכון הסיילנט ספרינג בהקשר לסרטן השד, והיתר קשורים לסרטן, אך לא בהכרח לסרטן השד באופן ספציפי.
רבים מתוך 19 המסרטנים והמסרטנים האפשריים אסורים לשימוש בקוסמטיקה באירופה [3] ובקנדה [4]. עם זאת, רכיבים אלו כן מותרים לשימוש בארצות הברית (ולייצוא מחנויות אמריקאיות באינטרנט לרחבי העולם), למרות שרובם מסווגים בקליפורניה כחומרים הידועים כגורמים לסרטן [15], וביניהם BHA, פורמאלדהיד, קוקאמיד דיאתנולמין (cocamide DEA), ואחרים.
עד כה דנו ברכיבים העלולים להיות בלתי בטוחים, אשר נעשה בהם שימוש מכוון במוצרי היגיינה וטיפוח. אך זו לא כל התמונה. רכיבים בטוחים מסוימים ידועים כמועדים להכיל מזהמים רעילים באופן בלתי מכוון. מדובר במזהמים הנוצרים כתוצר לוואי צפוי של תהליך הייצור הרגיל של הרכיב, ועשויים להימצא במוצר הסופי בכמות זעירה (trace contaminants).
אך מה אם רבים מהמוצרים שאנו משתמשים בהם באופן יומיומי מכילים מזהמים שכאלה בכמות זעירה? האם כמותם בגופנו תצטבר לרמה שאינה בטוחה? בשלב זה פנינו לבחון עד כמה נפוץ למצוא במוצרי טיפוח והיגיינה רכיבים המועדים להכיל מזהמים הקשורים לסרטן השד.
לרוע המזל, ניתוח רשימות הרכיבים מראה כי מאות מוצרים במדגם שלנו מכילים רכיבים העלולים להכיל כמזהמים שלושה מהחומרים המוכרים ברשימת העדיפות העליונה של מכון הסיילנט ספרינג בהקשר לסרטן השד: פחמימנים ארומטיים רב-טבעתיים (PAHs), אקרילאמיד, וכן 1,3-בוטאדיאן. בנוסף, אלפי מוצרים במדגם שלנו מכילים רכיבים העלולים להכיל כמזהם 1,4-דיוקסאן, שאף הוא מסרטן אנושי אפשרי (ונקשר לסרטן השד בחיות מעבדה). ארבעת חומרים אלו מוכרים כמסרטנים ידועים או אפשריים בבני אדם גם למשרד הבריאות הישראלי [14].
1,4-דיוקסאן, מסרטן אנושי אפשרי, הוא כנראה הדוגמא הטובה ביותר לחומר רעיל העשוי להימצא במוצרי קוסמטיקה רבים למרות העובדה שלא נעשה בו שימוש במכוון, ולכן אינו מופיע בתווית. 1,4-דיאוקסן נוצר בהכרח, בכמות זעירה, כאשר רכיבים קוסמטיים רבים עוברים תהליך ייצור המכונה "אתוקסילציה". זה נשמע מסובך, אבל קל לזהות רכיבים שעברו את התהליך (ולכן עלולים להכיל 1,4-דיוקסאן כתוצר לוואי). על פי ה-FDA האמריקאי [5] ניתן לזהות רכיבים שכאלו באמצעות המונחים PEG, Polyethylene, Polyoxyethylene, או הסיומות '-eth-', או '-oxynol-' המופיעים בשמם. ה-FDA ממליץ (אך אינו מחייב) את היצרנים להפחית את כמות 1,4-דיוקסאן על ידי יישום שלבי טיהור מיוחדים.
באופן מדהים, 3,031 מוצרים (37% מהמדגם שלנו) כללו רכיבים שעברו אתוקסילציה (ועשויים להכיל עקבות של 1,4-דיוקסאן). רכיבים אלו כה נפוצים עד כי מצאנו 413 רכיבים שונים שכאלו ברשימות שדגמנו, ובעקרPEGs (פוליאתילן גליקול).
גם המחלקה לבקרת חומרים רעילים של הממשל בקליפורניה מודאגת. על פי המחלקה [12] "מוצרי טיפוח וניקיון רבים נשטפים אל הביוב במהלך השימוש או לאחריו, משחררים 1,4-דיאוקסן למי שפכים, ... ומקשים בכך על קליפורניה לעשות שימוש חוזר בשפכים."
קבוצת חומרים נוספת ברשימת העדיפות העליונה בהקשר לסרטן השד היא פחמימנים ארומטיים רב-טבעתיים (PAHs). חשיפה ל-PAHs מתרחשת בעקר באמצעות עישון או שאיפה של אויר מזוהם, אך PAHs יכולים להימצא גם ברכיבים שמקורם בנפט, כמו פטרולטום (רכיב בתכשירי לחות), במידה שהפטרולטום לא זוקק כראוי. זו הסיבה שהאיחוד האירופאי אוסר על שימוש בפטרולטום בקוסמטיקה "אלא אם היסטוריית הזיקוק המלאה ידועה, וניתן להראות כי החומר ממנו הוא מיוצר אינו מסרטן" [3]. מגבלה זו אינה מוגדרת בתקינה בארצות הברית.
214 מוצרים במדגם שלנו הכילו פטרולטום.
אקרילאמיד הוא מסרטן אפשרי נוסף שניתן למצוא במוצרי קוסמטיקה [6], כשאריות של פוליאקרילאמיד (פוליאקרילאמיד הוא פולימר בטוח, העשוי מרצף יחידות של אקרילאמיד). הוועדה המדעית של הנציבות האירופית למוצרים קוסמטיים ומוצרים שאינם מזון (SCCNFP) קבעה [7] כי "שימוש לכל החיים במוצרים קוסמטיים המכילים פוליאקרילאמיד עשוי להוות סיכון גבוה באופן בלתי קביל לסרטן, בגלל שאריות אקרילאמיד שנותרות בתכשירי הפוליאקרילאמיד." כתוצאה מכך, כמות האקרילאמיד השיורית בפוליאקרילאמיד מוגבלת באיחוד האירופי - אך לא מוגבלת בארצות הברית.
168 מוצרים במדגם שלנו הכילו פוליאקרילאמיד.
ולבסוף, 71 מוצרים הכילו בוטאן או איזובוטאן כחומר דחף בתרסיסים. בוטאן ואיזובוטן עשויים להכיל כמויות קטנות של 1,3-בוטאדיאן, שהוא חומר מסרטן הנוצר במהלך הזיקוק שלהם [8, 9]. האיחוד האירופי וקנדה מגבילים לכן את כמות 1,3-בוטאדיאן המוכלת בבוטאן ובאיזובוטן. גם במקרה זה, מגבלה דומה אינה נאכפת בארצות הברית.
סיכון בריאותי נוסף יכול להגרם על ידי רכיבים שעשויים לתפקד כמשבשים הורמונליים (endocrine disruptors). משבשים הורמונליים עשויים להיות קשורים לסרטן השד כאשר הם מחקים או חוסמים את המסלול ההורמונלי המווסת את התפתחות רקמות השד או את פעילותן.
מצאנו במדגם שלנו 1,197 מוצרים (14.7%) ובהם 18 רכיבים שונים המסווגים כמשבשים הורמונליים ידועים או חשודים, על פי נציבות האיחוד האירופי, סוכנות הכימיקלים האירופאית, או תוכנית הסביבה של האו"ם.
מרבית הרכיבים הללו קשורים לפעילות אסטרוגנית (הורמונים אסטרוגניים ממלאים תפקיד מרכזי בהתפתחות תאי השד), על פי מחקרים מדעיים שרוכזו "ברשימת המשבשים ההורמונליים האפשריים" [10] של TEDX (ה-The Endocrine Disruption Exchange), כולל טריקלוזן, טריפניל פוספאט, בוטילפרבן, מתילפרבן, פרופילפרבן, אתילפרבן.
33 מוצרים הכילו איזופרופילפרבן או איזובוטילפרבן, אשר רשומים גם הם על ידי TEDX כמשבשים הורמונליים הקשורים לאסטרוגן, ואסורים לשימוש בקוסמטיקה באירופה בגלל היעדר נתוני בטיחות מספקים [11]. גם במקרה זה הרכיבים מותרים לשימוש בארצות הברית.
כדאי לדעת כי תקינת התמרוקים בישראל מבוססת, בשלב זה, על התקינה האירופאית ולכן היא מחמירה יותר מהתקינה האמריקאית. יחד עם זאת, מוצרים הנרכשים באינטרנט מחנויות אמריקאיות עוקפים את הרגולציה בישראל, ולכן עשויים להכיל רכיבים האסורים לשימוש בישראל.
הניתוח שערכנו תלוי בדיוק ובשלמות של רשימות הרכיבים המפורסמות על ידי מותגים בחנויות האינטרנט הנתמכות על ידי תוסף הדפדפן קליריה.
יחד עם זאת, "רכיב" ידוע לשמצה הצליח לחמוק מבלי כל יכולת לבחון את תכולתו: "ניחוח" (Fragrance). נחמד לחשוב כי מקור הניחוח במוצרי טיפוח והיגיינה הוא מיצוי טבעי של צמחים, אך במציאות הבישום במוצרי אלו מופק לעתים באמצעות קוקטייל של רכיבים סינטטיים ובהם פתלטים וכימיקלים רעילים נוספים [13]. למרבה הצער, יצרנים רשאים כיום להשתמש במילה הכללית "ניחוח" (Fragrance) ברשימות הרכיבים, במקום לחשוף בשקיפות את החומרים המשמשים בפעל בתרכובות הריח, וכך הצרכנים נשארים בחשיכה לגבי הכימיקלים אליהם הם נחשפים.
ואכן, נראה שריח טוב מסייע למכירות. 2,904 מהמוצרים שנדגמו (36%) כללו את המונחים העמומים "ניחוח" או "בושם" ברשימת הרכיבים שלהם.
דו"ח זה התמקד במימצאים מטרידים שהתגלו באמצעות סקירת רכיביהם של כ-8,000 מוצרים. עם זאת, ראוי לציין כי בכל החנויות שנסקרו, לצד המוצרים עם הרכיבים הבעייתיים שתוארו, נמצאו גם מוצרים מקבילים אשר רשימות הרכיבים שלהם אינן כוללות חומרים רעילים.
האתגר שעמו עלינו להתמודד כצרכניות וצרכנים הוא לבחור נכון. כפי שניתן ללמוד מתוצאות הבדיקה, חשוב מאד להתעקש ולקרוא את רשימת הרכיבים במוצרי טיפוח והיגיינה, ולא להתבסס רק על הצהרות שיווקיות. הנה כמה דברים שיכולים לסייע בכך:
הבהרות: התוכן בסקירה מובא כמידע כללי, ולא נועד להחליף התייעצות רפואית. להערות או שאלות כתבו ל-hello@clearya.com .הסקירה הזאת אינה פרסומת, ולא התקבלה תמורה כלשהי משום גורם כדי להיכלל בה.
.svg)
