הקיץ הזה כולנו כבר התמחנו בהתגוננות מוירוס הקורונה, אך כדאי להזהר מסיכון נוסף שאורב לנו בחוץ: לצד המסיכה חשוב להכניס לתיק גם תכשיר הגנה מקרינת השמש. איך נבחר תכשירי הגנה שלא מכילים רכיבים שמחקרים מדעיים עדכניים מעלים סימני שאלה לגבי בטיחותם?
בשנת 2019 ושוב בספטמבר 2021 ה-FDA, מנהל המזון והתרופות האמריקאי, "הטיל פצצה" כשפרסם טיוטת פסיקה בה הטיל ספק בבטיחותם של 14 מתוך 16 מסנני הקרינה (חומרים פעילים בתכשירי הגנה מהשמש) שאושרו על ידי ה-FDA בעבר. עוד ב-2020, ה-FDA הדגים כי 6 מבין המסננים הנפוצים הללו נספגים דרך העור אל מחזור הדם בריכוז גבוה מאד, אפילו לאחר מריחה אחת, וחלקם נותרים בגוף למשך שבועות לאחר מכן. ה-FDA היה אמור לסיים את בדיקות הבטיחות בשנה שעברה, אך לחץ מהתעשייה, וחקיקה מפתיעה בעקבות וירוס הקורונה, מאטים את התהליך.
בינתיים, במסמך הטיוטה שפירסם, ה-FDA מגדיר רק את מסנני הקרינה המינרליים, זינק אוקסיד (zinc oxide) וטיטניום דיאוקסיד (titanium dioxide), כבטוחים ויעילים בתור מסנני קרינה.
מיד נספר על המחקרים המדעיים החמים בתחום ונפרט את המשמעויות עבורינו, אך לפני כן נדגיש את השורה התחתונה: חשוב להמשיך ולהשתמש בתכשירי הגנה מקרינת השמש. אך חשוב מאד לוודא שהם מכילים את הרכיבים הנכונים. ספוילר: כדאי להשתמש בתכשירי הגנה בקרם או תחליב (לא ספריי) המבוססים על זינק אוקסיד, שאינו בגודל ננו.
על פי נתונים שפרסמה האגודה למלחמה בסרטן בשבוע המודעות לסרטן העור בשנה שעברה, כ-150 חולי סרטן עור מסוג מלנומה מתגלים בישראל מדי חודש [1], ובכל חודש נפטרים מהמחלה כ-15 ישראלים. מלנומה היא רק אחד מחמשת סוגי סרטן עור, ואינה הנפוצה שבהם. בשלושת העשורים האחרונים נצפית עליה בתחלואה במחלה בישראל, הקשורה גם לגילוי מוקדם (גילוי מוקדם משפר את סיכוי הריפוי - וזו הזדמנות לקרוא כיצד לזהות בזמן סימנים חשודים).
הגורם העיקרי להתפתחות סרטן העור הוא קרינה אולטרה סגולה (UV), הנקראת כך מכיוון שאורכי הגל שלה משתרעים מעבר לצבע הסגול באור הנראה של השמש. מקובל לחלק את קרינת הUV לשלושה תת-תחומים של אורכי גל: UVB, UVA ו-UVC. כפי שנראה מיד, חשוב להכיר את ההבדלים בין קרינות אליו כדי לדעת כיצד להתגונן באופן יעיל.
מקדם ה-SPF המופיע על אריזות תכשירי הגנה מהשמש מייצג את רמת ההגנה של התכשיר מפני קרינת UVB. תכשיר הגנה עם מקדם SPF-30 למשל, יאפשר ל-1/30 מקרינת ה-UVB לחדור לעור, ואילו יתר 96.7% קרינת ה-UVB תחסם על ידי הרכיב הפעיל בתכשיר. הנה דרך נוספת לחשוב על זה: אם עורך ללא הגנה מתחיל להישרף בשמש לאחר 5 דקות של חשיפה, השימוש במקדם SPF-30 יאריך את הזמן לקבלת אותה כוויה פי 30: הכוויה תתקבל לאחר 5 דקות כפול 30, כלומר 150 דקות. לשם השוואה, תכשיר עם מקדם SPF-50 יאפשר ל-2% מקרינת ה-UVB (כלומר 1/50 מהקרינה) לחדור לעור ויבלום את יתר 98% מקרינת ה-UVB. חשוב לזכור שהחישובים האלו אופטימיסטים למדי, מכיוון שהם מניחים שמרחתם כמות נדיבה של התכשיר על העור, ושהוא לא נשטף על ידי זיעה, מים, או הוסר בעת התנגבות.
רק רגע - מה לגבי UVA? אולי מפתיע לגלות כעת שמקדם ה-SPF מייצג רק את ההגנה מקרינת ה-UVB, ולא אומר דבר לגבי מידת ההגנה מקרינת ה-UVA, שגורמת להזדקנות העור ויכולה לגרום אף היא לסרטן. במלים אחרות, קיימים תכשירי הגנה מהשמש שהרכיבים הפעילים בהם עשויים להגן ביעילות מקרינת UVB (מקדם SPF גבוה), אך כלל לא חוסמים את קרינת ה-UVA.
עכשיו כשהבנו ששני תחומי הקרינה, UVB וגם UVA עשויים לגרום לסרטן עור, ברור מדוע קריטי לבחור בתכשיר הגנה "רחב טווח" המגן כנגד שני התחומים, ולא בתכשירי הגנה כנגד UVB בלבד. חפשו את הכיתוב "Broad Spectrum" על התכשיר (או במוצרים ישראלים: הגנה "רחבת טווח", UVA מוקף בעיגול, או "עומד בתקינה החדשה 2014 של משרד הבריאות"). אם לא מופיע כיתוב כזה, המשמעות היא שהיצרן לא מתיימר להגן על עורכם מפני קרינת ה-UVA המזיקה. התקינה הישראלית המעודכנת [20] מחייבת מוצרי הגנה מהשמש הנמכרים בישראל לספק הגנה רחבת טווח, אך מוצרים שנרכשים מחנויות בחו"ל דרך האינטרנט לא סרים למרותה של התקינה הישראלית ולכן חלקם אינם Broad Spectrum.
הרכיבים הפעילים בתכשירי הגנה מהשמש פועלים באחת משתי צורות שונות:
כאמור בחודש פברואר 2019 ה-FDA האמריקאי פרסם טיוטת פסיקה דרמטית ביותר לגבי התקן המחייב תכשירי הגנה מהשמש הנמכרים בארה"ב [4a]. המסקנות חזרו על עצמן גם בטיוטת צו מעודכנת של ה-FDA שפורסמה בספטמבר 2021 [4b]. מדובר במסמך בן 159 עמודים ובו הפניות למאות מחקרים מדעיים, אז אתמצת עבורך את השורה התחתונה. ה-FDA בחן מחדש את 16 הרכיבים הפעילים המותרים לשימוש כמסנני קרינה בארה"ב וחילק אותם לשלוש הקבוצות הבאות:
קראת נכון. כל המסננים הכימיים שאושרו בעבר לשימוש בתכשירי הגנה נגד השמש ונמצאים בשימוש נרחב בארה"ב (וגם בישראל) משתייכים כעת לקבוצה השלישית, וה-FDA לא יודע לקבוע את בטיחותם ויעילותם בהיעדר מידע מחקרי נוסף. ה-FDA החל בהשלמת המידע בסיוע התעשייה והאקדמיה, וכבר אסף מעל ל-20,000 התייחסויות לעניין.
בתשובה לפנייתנו, המרכז להערכת תרופות ומחקר של ה-FDA הסביר כיצד חקיקת הסיוע להתמודדות עם וירוס הקורונה השפיעה על לוחות הזמנים לפרסום תקינה סופית בנוגע למסנני הקרינה. תגובת ה-FDA: ״בחודש מרץ 2020 הועבר חוק ה-CARES לסיוע, הקלה וביטחון כלכלי להתמודדות עם וירוס הקורונה, שכלל הוראות ששינו היבטים מסוימים של אופן הרגולציה של תרופות ללא מרשם. בין היתר, החוק החדש החליף את תהליך החקיקה ששימש בעבר לתקינת תרופות ללא מרשם בתהליך של צווים. באשר למסנני קרינה באופן ספציפי, חוק ה-CARES מחייב כי ה-FDA יפרסם טיוטת צו למסנני קרינה עד לתאריך 27 בספטמבר 2021. חוק ה-CARES אינו מחייב מועד אחרון למתן צו סופי למסנני קרינה, אך הוא מציין כי הצו הסופי למסנני קרינה אינו יכול להיכנס לתוקף בתוך פחות משנה מיום פרסומו.״
- בינתיים התקינה הנוכחית לא משתנה, אך כולנו יכולים כמובן להפעיל שיקול דעת עצמאי לאור חוסר הוודאות.
במרץ 2021 מדענים גילו כי אוקטוקרילן, מסנן UV כימי הנפוץ באלפי תכשירי הגנה מהשמש, מתפרק עם הזמן לתרכובת אחרת: בנזופנון [22]. הדבר מדאיג מכיוון שחשיפה לבנזופנון עשויה להגביר את הסיכון לסרטן, על פי הסוכנות להגנת הסביבה בקליפורניה [23]. המדענים בחנו 9 תכשירי הגנה מהשמש הנמכרים באירופה, ו-8 מארצות הברית, ומדדו הצטברות בנזופנון לאורך זמן במוצרים אלה. קבוצת חוקרים נפרדת אישרה גם היא את הימצאותו של בנזופנון במסנני קרינה וקוסמטיקה המכילים אוקטוקרילין, באמצעות בדיקות מעבדה של 39 מוצרי טיפוח עור בשנת 2021 [24].
האם מסנני UV נותרים על העור, או שהם מסוגלים להספג אל תוך מחזור הדם ולהשפיע על הגוף באופן מערכתי?
בחודש מאי 2019 צוות מדענים מהמרכז להערכת תרופות ומחקר (CDER) הפועל במסגרת ה-FDA ערך ניסוי במטרה להבין מה קורה כאשר משתמשים בתכשירי הגנה נפוצים הנמכרים בארה"ב, בדיוק לפי ההוראות הכתובות על אריזת המוצר. החוקרים בחרו מוצרי מדף שונים ובהם ארבעה מסננים כימיים נפוצים: אוקסיבנזון, אבובנזון, אוקטוקרילן, ואקמסול (ecamsule). עשרים וארבעה מתנדבים מרחו את תכשירי ההגנה על עורם מספר פעמים ביום, במשך ארבעה ימים, ודגימות הדם שלהן נבדקו באופן יומיומי במשך שבוע שלם כדי לזהות האם הרכיבים הפעילים הצליחו לחדור דרך העור ולהגיע למחזור הדם שלהם.
החוקרים גילו שכל ארבעת המסננים הכימים שנבדקו במסגרת הניסוי אכן הגיעו למחזור הדם ובריכוזים גבוהים. עד כמה גבוהים? כבר בתום היום הראשון ריכוז המסננים הכימיים בדם חצה את "רף הפטור מבדיקות בטיחות". זהו ריכוז סף אשר רכיבים שריכוזם בדם גדול ממנו נדרשים על ידי ה-FDA לעבור הערכת רעילות מערכתית הכוללת וידוא שהרכיב אינו מסרטן, ואינו פוגע בהתפתחות עוברית או בפוריותם של הנחשפים אליו. אגב, הריכוזים נותרו גבוהים ומעל רף הפטור אפילו ביום השביעי לניסוי - שלושה ימים לאחר המריחה האחרונה של תכשירי ההגנה. במקרה של המסנן הכימי אוקסיבנזון הריכוז ביום השביעי נותר גבוה פי למעלה מ-40 מריכוז רף הפטור. תוצאות המחקר [5] הופיעו בירחון האיגוד הרפואי האמריקאי JAMA, ופורסמו בהדגשה בכלי תקשורת רבים ברחבי העולם.
למען האמת, התגלית שמסננים כימיים מסוגלים לחדור דרך העור לא אמורה להפתיע אף אחד. עוד בשנת 2004 מדענים מהמרכזים לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב (CDC) השייכים למשרד הבריאות האמריקאי ערכו בדיקות למדידת חשיפת האוכלוסיה למזהמים שונים (ביומוניטורינג), אשר במהלכן נדגמו בדיקות שתן של 2,517 אמריקאים בגילאים 6 ומעלה, ובהן התגלה אוקסינבזון ב-97.6% מהדגימות [6]. אוקסיבנזון ומסננים כימיים אחרים כמו אוקטינוקסט התגלו גם בחלב אם - בגרמניה (כבר לפני 20 שנה!) [16], וכן בשוויץ [7] ובספרד [17], במחקרים בהם תכשירי הגנה מהשמש היוו מקור אפשרי לחשיפה זו.
בינואר 2020, מחקר קליני מקיף יותר [21] שפורסם על ידי הFDA בחן את הספיגה של 6 ממסנני הקרינה הכימיים הנפוצים (avobenzone, oxybenzone, octocrylene, homosalate, octisalate, octinoxate), ב-4 מוצרים המצויים בחנויות (קרם, תרסיס ועוד) במשך 3 שבועות.
כל 6 המסננים שנבדקו נספגו מהעור אל זרם הדם בריכוז גבוה מאד, אפילו לאחר מריחה בודדת. חלק מהמסננים הללו נותרו בגופם של משתתפי המחקר בריכוז גבוה מריכוז הסף של ה-FDA למשך 3 שבועות לאחר שהמשתתפים הפסיקו למרוח אותם.
יש לציין שבשלב זה, בו ה-FDA עוסק באיסוף מידע נוסף, הוא לא טוען שמסננים כימיים מסוכנים לאדם או שיש להמנע מחשיפה אליהם. ה-FDA רק מצביע על העובדה שמסננים כימיים חודרים לגופנו ושקיים סימן שאלה לגבי ההשפעה המערכתית שלהם על גוף האדם, שיש לחקור אותה לפני ש-FDA יוכל להשיב (או לשלול) מהמסננים הכימיים את ההכרה כ"בטוחים ויעילים".
אך אם נשאל מדענים ומדעניות העוסקים במחקר מדעי של משבשים הורמונליים (Endocrine Disruptors, חומרים המסוגלים להפריע לפעולתם התקינה של הורמונים בגופנו), התשובה לכך ברורה. אוקסיבנזון, אוקטינוקסט, ומסנני קרינה נוספים נקשרו במחקרים שבוצעו בבעלי חיים לשיבוש הורמונלי הכולל פגיעה בהורמוני המין הנקביים, בפוריות, ובהתפתחות המוחית של צאצאיהן של חיות מעבדה [8, 15]. לאחרונה התגלה שחשיפה לאוקסיבנזון במהלך הריון פוגעת בתאי העצב ומשפיע על התפתחות המוח של עוברי עכברים [19]. מחקרים אחרים הראו שאוקסיבנזון, הומוסלט, ומסננים כימיים נוספים משבשים את הפעילות התקינה של זרע אנושי [9], ואוקסיבנזון גם נקשר לירידה ברמת הורמון המין טסטוסטרון אצל נערים [10].
אך זה לא הכל. מחקרים הראו שכאשר אוקסיבנזון מתערבב בכלור, המשמש לחיטוי מי בריכות שחייה, השניים מגיבים כימית זה עם זה ומתקבל תוצר של "אוקסיבנזון מוכלר" שהינו רעיל יותר לתאים, ופחות יעיל בחסימה של קרינת השמש [11]. אבובנזון, מסנן כימי פופולרי נוסף, התגלה במחקר אחר [12] כמסוגל להגיב גם הוא עם סודיום היפוכלוריד (מטהר מי בריכה) וליצור תוצרים רעילים, וכך גם המסנן הכימי אוקטינוקסט [18] שתוצרי התגובה שלו עם כלור התגלו כמוטגנים (מסוגלים ליצור מוטציות ב-DNA).
היבט מטריד נוסף של השימוש באוקסיבנזון ובמסננים כימיים נוספים אשר מכה גלים לאחרונה הוא ההשפעה ההרסנית של חומרים אלו על שוניות אלמוגים ובעלי חיים ימיים אחרים. מחקר [13] בשיתוף פעולה בין חוקרים ישראלים מאוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, ומכוני מחקר אמריקאיים גילה שאוקסיבנזון מסוגל לפגוע ב-DNA של אלמוגים, לגרום לעיוותים באלמוגים צעירים, ולהגביר את קצב תופעת "הלבנת האלמוגים". מינהל האוקיינוס והאטמוספירה הלאומי בארה"ב (NOAA) מזהיר כי מסנני קרינה מזיקים גם לדגים, אצות, ויצורים ימיים נוספים, אשר הפגיעה בהם כמובן מסכנת גם את היצורים התלויים בהם כמקור מזון. כיצד אוקסיבנזון מגיע לים מלכתחילה? המסנן פשוט נשטף מגופם של רוחצים בים, או נפלט לים ממתקני טיפול במים. תכשירי הגנה מהשמש אמנם מהווים רק אחד מבין גורמים רבים לזיהום הים ולהרס שוניות האלמוגים, אך ההשפעה מצטברת.
האם גם מסננים מינרליים עשויים לסכן את החי הימי? מסתבר שזו שאלה של גודל. מסננים מינרליים המשמשים בתכשירי הגנה מהשמש, זינק אוקסיד וטיטניום דיאוקסיד, יכולים להיות עשויים מננו-חלקיקים (nano-sized particles, חלקיקים שגודלם קטן מ-100 מליארדית המטר), או עשויים מחלקיקים גדולים יותר (non-nano). מחקרים [14] הראו שמסננים מינרלים בתכשירי הגנה מהשמש, החל מננו-חלקיקים וכלה בחלקיקים גדולים יותר שאינם ננו-חלקיקים, נותרים על השכבה החיצונית של עור האדם, אינם מגיעים לתאי העור הפנימיים, ואינם חודרים למחזור הדם.
על אף שנראה כי ננו חלקיקים של מסננים מינרליים בקרמים ותחליבים בטוחים לאדם, יתכן שהשפעתם על החי הימי שונה. ד"ר קרייג דאונס, מנהל המעבדה הסביבתית הרטיקוס בארה"ב, הסביר לקליריה: "ננו חלקיקים מינרליים של אוקסיד רעילים לשוניות, דגים, ולבעלי חוליות ימיים". באשר למסננים מינרליים בחלקיקים גדולים יותר שאינם בגודל ננו, ד"ר דאונס הוסיף: "זינק אוקסיד שאינו בגודל ננו הוא בטוח יחסית עבור שוניות ודגים".
אם לאור המידע המצטבר על המסננים הכימיים, בכוונתך לבחור בתכשירי הגנה המבוססים על מסננים מינרליים שהוגדרו כבטוחים ויעילים על ידי ה-FDA, הבחירה הופכת פשוטה מאד:
לפי הסקירה המדעית [4a] של ה-FDA, התכונות הפיסיקליות של שני חומרים אלו מונעות מהם לחדור דרך השכבות העמוקות של העור בשיעור בעל משמעות, אפילו כאשר ריכוזם במוצר הוא 25%, וללא קשר לגודל החלקיק.
אם תהית אילו תכשירי הגנה עם מסננים מינרליים נמכרים בישראל, התשובה בסקירה הבאה.
בסקירה זו התמקדנו ב"רכיבים פעילים", אך תכשירי הגנה מהשמש, כמו גם מוצרי טיפוח וקוסמטיקה, מכילים לעתים קרובות עשרות רכיבים "בלתי פעילים" נוספים, כמו פרבנים (חומרי שימור), פתלאטים (רכיב נפוץ ברכיבי ניחוח סינטטים) הקשורים לשיבוש הורמונלי, ציקלוסילוקסאנים מסוימים (רכיבים שנקשרו לפגיעה במערכת הרבייה), ולעתים גם מסננים כימיים המופיעים ברשימת הרכיבים בשמות נרדפים המקשים על זיהויים ומוסיפים לבלבול.
אם יש לך צורך בזוג עיניים נוסף שיסייע לך לבדוק בזריזות את רשימת הרכיבים, נזמין אותך להשתמש באפליקציית קליריה (Clearya) לאייפון, אנדרואיד, או בתוסף קליריה לדפדפן כרום, המאתרים עבורך חומרים בעייתיים ברשימת הרכיבים של המוצר באופן אוטומטי תוך כדי הקניות באינטרנט.
הבהרה: התוכן במאמר מובא כמידע כללי, ולא נועד להחליף התייעצות רפואית.
.svg)
